דיכאון לאחר לידה

 הגורמים לדיכאון לאחר הלידה

מאת יעל איתן-שילר
M.A פסיכולוגיה חברתית, מנחת קבוצות מוסמכת, מתמחה בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי, מכון ברקאי.

מקובל היום לראות במשבר שלאחר הלידה משבר של לחץ, שנגרם עקב שילוב של כמה גורמים אפשריים (Kane, 1985). הספרות המקצועית מונה סידרה של גורמים להפרעות שלאחר הלידה, שאפשר לסווגם לשלושה סוגים עיקריים: ביוכימיים, חברתיים ופסיכולוגיים.
מכיוון שאף אחת מן הגישות לא יכולה להסביר את הדיכאון שלאחר הלידה באופן מוחלט, מוטב לשמור על "ראש פתוח" בקשר לסיבות לדיכאון.

הגישה הביוכימית :

גישה זו תולה את הדיכאון בשינויים מטבוליים המתרחשים בזמן הלידה ומחפשת את הסיבה לדיכאון בחומרים ביוכימיים המצויים בדם היולדת.
במהלך ההריון רמות הורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון של האישה הן גבוהות מאד. שעות אחדות לאחר הלידה הן צונחות באופן חד. במקביל חלה עליה ברמת הפרולקטין (הורמון החלב המשוחרר מיותרת המוח והוא מושפע בין השאר מאוכל, לחץ נפשי, קיום יחסי מין ושינה) ועליה ברמת הקורטיזול בדם (שאחראי על תגובת הגוף למצבי לחץ).
מחסור באסטרוגן עלול לגרום לדיכאון שלאחר הלידה. מדוע הדבר קורה? כאשר רמות האסטרוגן יורדות הגוף מייצר אנזים מוחי ששמו מונואמין אוקסידז (monoamineoxidase – MAO), המפחית את ייצור ההורמונים, המגבירים את החוסן הגופני והנפשי. התוצאה היא דיכאון. לפי גישות אלו, בדיקת דם פשוטה תוכל להעיד על רמת האסטרוגן בגופה של האישה ובהתאם לכך תטופל באסטרוגן להקלה על תחושת הדיכאון. גם מחסור בפרוגסטרון עלול להיות סיבה לדיכאון אחרי הלידה. זריקה של פרוגסטרון נוזלי יכולה לחולל תפנית דרמטית במצב רוחה של היולדת בתוך עשרים וארבע שעות (רייס ורייס, 2004).
יש לציין, כי ניסיונות מעבדתיים לגלות קשר בין רמות הורמונים אלו למצב הנפשי של היולדות לא העלו ממצאים חד משמעיים (Melges, 1972; Nott et al., 1976). גם לא נמצא קשר לרמה נמוכה של הורמון בלוטת התריס, שביטוייה הקליניים גורמים לעיתים לתסמינים הדומים לדיכאון או פסיכוזה לאחר הלידה. השערה מתונה יותר המקובלת כיום, היא שהירידה הפתאומית ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון מיד עם הלידה משפיעה על מצבה הגופני והנפשי של האישה (קרון, 1989).
עייפות וחוסר שינה גם הם נמצאו קשורים לדיכאון שלאחר הלידה (Kane, 1985). האם מרבה להתעורר בלילות כדי להאכיל את התינוק ואם זה קורה דווקא בשלבים החשובים של השינה, החיוניים למנוחת האדם, עלולים להופיע סימנים של התשה מצטברת, המשפיעים על יכולת התאוששת הגוף מהלידה, על התפקוד היומיומי ועל המצב רוח הכללי. עורכי המחקר הגדול ביותר שנערך בבריטניה על "הבריאות לאחר הלידה" גילו זיקה עזה בין עייפות לדיכאון (Figes, 1998).

הגישה החברתית :

סליחה אחות…סליחה…. אני יכולה לקבל שמיכה, נורא קר לי….סליחה…אה…בסדר אני אחכה…
סליחה… אני ילדתי לפני חצי שעה…תאומים, שמו אותי פה, במסדרון… ו…אני לא יודעת איפה בעלי…אתה יכול בבקשה לראות, הוא אולי מחכה בחוץ…קוראים לו …מה…הוא לא שם…אני מבינה…. תודה..וסליחה על ההפרעה…ושיהיה לכם במזל טוב….מה…..אני רועדת כן….קצת…קר לי אני פשוט ילדתי לפני חצי שעה…מה….תאומים….שמיכה….סליחה…

ההתכחשות לצרכים המיוחדים של אישה לאחר לידה מתחילה כבר בבית החולים, מיד לאחר הלידה. במהלך ההריון ובשעות הלידה לאישה מעמד מיוחד וקסום, שבו כולם דואגים לה וטורחים סביבה. לאחר הלידה תשומת הלב לה זכתה מוסטת ממנה, באופן חד, לטובת הרך הנולד.
הגישה החברתית תולה את הגורמים לדיכאון בשינויים במערכות היחסים המשמעותיות של אישה: מערכת הקשרים של האישה עם בעלה, עם הוריה, עם המשפחה המורחבת, עם חבריה ועם הקולגות שלה לעבודה ומנהליה. לפי גישה זו, הדיכאון שלאחר הלידה הוא בחלקו מחלה חברתית, שניתן למנוע אותה. דיכאון כזה נפוץ בחברה המערבית משום שיש בה הבלעה של ההריון והלידה כעניין נוסף שצריך לסדר בתוך לוח הזמנים הצפוף של החיים.
בימי קדם, נהגו בני משפחה וחברים לעזור באופן פעיל להורים החדשים בשבועות ובחודשים הראשונים לחייו של התינוק. נהוג היה להביא ליולדת מרק עוף חם ולהעניק לה את התמיכה שאפשרה לה להתאושש מהלידה ולהסתגל לטיפול בילד. מנהגים אלה מתקיימים עד היום בחברות דתיות ומסורתיות. בפיליפינים, נשים מיוחדות נוהגות לעסות בחוזקה את האם החדשה, כשהן לוחצות לה בנקודות ספציפיות, והעיסוי הזה ניתן לפחות שלוש פעמים במהלך משכב הלידה. אצל הסינים נהוג לרקוח ליולדת תמציות מיוחדות לחיזוק ולשחרר אותה מכל מחויבות משפחתית ומכל עבודות הבית. בקוריאה וביפן האם נחה בחדרה 21 יום לאחר הלידה. בשבט הוואחו בצפון אריזונה מתחלקת האחריות על הילדים בין הנשים ובשבט קומנצ'ה והופי האינדיאנים, כמו בקהילות אפריקניות רבות, נקראות כל הדודות מצד האם "אמא" כי תמיד יש מי שתטפל בתינוק.
הטענה בדבר השפעת אורח החיים המערבי על שיעורים גבוהים של דיכאון לאחר לידה, מוסברת בידי החוקרים בחסרונה של מערכת תומכת בתקופה זו ומקבלת אישור ממחקרים שנעשו בנושא. בימינו, זוגות רבים חיים הרחק ממשפחותיהם ומחבריהם וכך נאלצות נשים רבות ללמוד לטפל בתינוק ובעצמן, בכוחות עצמן, כבר בשלב ההתאוששות מהלידה. במחקרים שבהם השוו את מצבן של יולדות, המאמינות בטקסים המסורתיים ומקיימות אותם, עם מצבן של יולדות, שאינן מקיימות טקסים אלו, נמצא, כי אלה שקיימו את הטקסים היו מוגנות יותר מפני הדיכאון שלאחר הלידה. (Rossi 1968) מציין, שבחברות פרימיטיביות שעורי הדיכאון לאחר לידה הם נמוכים מאד ומסביר זאת בכך שבחברות אלו זוכה האישה לתמיכה רבה, פיזית ונפשית, ממערכת משפחתית מורחבת.
עם זאת, יש לציין, כי יש יתרונות רבים למשפחות הקטנות, "הגרעיניות" שלנו, החיות במרחק מה מהמשפחה המורחבת, מה שמאפשר לשמור על גבולות בריאים בין המערכות המשפחתיות השונות.

זה ועוד. במשך שנים מקומה של האימהות בחברה היה סטטי ומוגדר לתחום ה"ביתי" ואילו הגבר לתחום ה"ציבורי". מעמדה זה של האישה אפשר את היווצרותם של רגשות תסכול בלבול וחוסר מוצא, העלולים להילוות לאימהות. עם השינוי המתמשך בתפקידיה המסורתיים של האישה וחסרונה ההולך וגדל של מערכת תומכת עבור האישה, וללא שינוי בתפיסה המקובלת של האימהות, הלך וגדל הקונפליקט של האישה בין שאיפותיה לביטוי עצמי לבין אותה תפיסה עתיקה ומקובלת של האמהות: לקיחת מירב האחריות על הטיפול בילד והעמדת צרכי הטיפול בילד מעל לכל צורך אחר.


ילדים זה שמחה… (לאלו שהאמהות בעיניהן אינה הדבר היפה והנעלה ביותר עלי אדמות)

מייקל ווייט, פסיכולוג ומטפל נרטיבי מאוסטרליה, טוען ששום בעיה לא יכולה להתקיים אם היא לא נתמכת חזק ע"י אמונות ותפיסות תרבותיות, חברתיות ומשפחתיות המחזקות אותה. מערכת אמונות זו בד"כ אינה מודעת ואינה מדוברת באופן ברור אך האמונות נחוות כאמיתיות, כאמת היחידה, וגורמות למצוקה גדולה.
לצורך העניין, ניקח לדוגמה נשים הסובלות מאנורקסיה. התפיסה בחברה המערבית, הקובעת את ערכה של האישה על פי צורתה החיצונית, קובעת שרזון זה יפה ועל כן נשים צריכות להיות רזות. תפיסה זו היא ש"מזינה" את מחלת האנורקסיה. בהקשר זה, ההנחה של הטיפול הנרטיבי הפוסטמודרני היא, שתפיסות, אמונות, נורמות ורעיונות ערכיים, השייכים למשפחה, לתרבות ולחברה שבה אנו גדלים, נתפסים אצלנו כמציאות האחת ויחידה, שבמסגרתה עלינו לפעול ודרכה לפרש את עצמנו ואת אירועי חיינו.
התפיסה בחברה, המייחסת חשיבות עליונה להורות ולהולדת ילדים, היא, שלידה ואימהות טרייה אלו אירועים הנחשבים לאחד השיאים בחייה של האישה. שעה של אור וסיפוק מאוויים הגורמים לאושר ולשמחה. האימהות, לפי התפיסה החברתית, באה באופן טבעי עם הלידה ואתה באות גם יכולות של הכלה, קבלה מלאה של התינוק ואינסטינקטים אימהיים ספונטניים. כשזו המציאות הנתפסת, איך אמורה להרגיש אותה אם שחשה תסכול, בלבול, חוסר מוצא, בדידות ועצב רב, בדיוק בתקופה שאמורה להיות התקופה המאושרת בחייה? האם הטרייה מרגישה כי מצפים ממנה להיות מאושרת ו"אימהית". הצער שבאמהות, הכעס, הקנאה והדיכאון מעוררים אצלה את האשמה. בהמשך יבואו גם הבושה והפחד. בושה זו מונעת ממנה לספר על תחושותיה לאנשים שהכי קרובים ללבה, לרבות בן זוגה והוריה, ובכך היא מעמיקה את הסבל והכאב.
כתרפיסטית אני מנסה לסייע למטופלת להבין את כל אותה מערכת תפיסות ואמונות בחייה, המתקשרות אצלה להריון, לידה, אימהות, נשיות, הורות ושגורמות לה למצוקה. העבודה הגדולה היא בחשיפתן ובהעלאתן למודעות, ובהבנה ש"אין אמת אחת" וקיימת אפשרות בחירה. עצם השיחה על המקורות מהם צמחו האמונות מאפשרת למטופלות לקחת צעד אחד אחורה, להסתכל עליהן, לבקר אותן, וכשהן עושות זאת הן יכולות לחשוב על לשנותן או להחליפן באחרות. לעיתים, מספיקה המודעות בלבד כדי להביא לתחושה של הקלה גדולה.



הגישה הפסיכולוגית :

אם תשאלו אנשים מתי אישה הופכת לאם התשובה המיידית תהיה "כשהיא יולדת, כמובן" אבל זה לא כל-כך פשוט. רגע הלידה עצמו הוא אולי הרגע שבו האישה הופכת לאם מבחינה פיזית אבל הלידה הפסיכולוגית של אם נמשכת זמן רב יותר ויש לה שלבים רבים יותר מצירים ולידה בלבד.
הגישה הפסיכולוגית תולה את הסיבות לדיכאון בתחושה של "נפילת מתח" לאחר חודשי ההריון וההמתנה שבסופם השיא – הלידה, בחשש מהטיפול בתינוק (במיוחד בלידה ראשונה), בהתמודדות עם השינויים כבדי המשקל שנולדים יחד עם התינוק, בבלבול המתרחש בזהות העצמית של האם ובקונפליקטים בלתי פתורים הקשורים לאמהות.

מנקודת מבט פסיכואנליטית

ויניקוט, רופא ילדים בריטי שהיה לפסיכואנליטיקן, תיאר בכתביו את מה שכינה "האמהות הטובה דיה". מושג זה מתאר את האימהות הספונטנית, שאין צורך ללמוד אותה, המתאימה עצמה לצורכי התינוק והילד ומאפשרת לו לגדול במרחב חופשי ותומך די הצורך. אחד הגורמים המרכזיים בעיצוב אימהותה של האישה, לפי ויניקוט, הוא חוויותיה שלה בימי ינקותה וילדותה. כאשר אין לאם חוויות ינקות טובות, משום שהיא עצמה לא זכתה ל"אמהות טובה דיה", קשה לה לדמיין את תינוקה ואת עצמה כאם וקושי זה יוצר בעיות בקשר שבינה לבין תינוקה כבר בשלביו הראשונים (Winnicott,1958, 1965).
קונפליקטים של תלות ועצמאות שבים ומתעוררים כאשר הבת עצמה נעשית לאם. געגועים לדמות האם הנותנת כל מתעוררים בעצמה רבה, ועמם גם האכזבה מן האם המציאותית, או מן הבעל, שמצופה ממנו שימלא את תפקיד האם (קרון, 1989).

מחקרים שבדקו את הקשר בין דיכאון שלאחר הלידה וקונפליקטים בלתי פתורים הקשורים לאמהות
(Karacan, 1970&Williams) ולתפקיד הנשי (Klatskin, 1970& (Eron, מצאו קשר בין הגורמים.

הבלבול בזהות העצמית של האם מתרחש במישור היחסים שבין האם לתינוק. לאחר הלידה הזהות של האם אמורה להתרחב ולכלול בתוכה את האמהות בצורה של התמסרות מלאה לצורכי התינוק ונתינה חד צדדית. יש שזהותן נתקלת במשבר. האם אמורה להיות שקועה רובה ככולה בטיפול בתינוק ולא בעצמה, אך קונפליקטים מוקדמים, הקשורים בקבלה-נתינה וביחסי ילדה-אם עלולים להקשות עליה להרחיב את זהותה ולגרום לבלבול בזהות העצמית.

הפסיכולוגיה הזוגית :

"…יש נשים שמידת האומץ שלהן כמעט מספקת, אך הן זקוקות להרבה עידוד, ועידוד אין. בן הזוג אינו מבחין בצורך, כיוון שהוא עסוק בצרכי עצמו, ואולי אפילו כועס מבלי דעת על התינוק, שתפס את מקומו בחיי אשתו. ואולי מאמץ האמהות הוא דבר המובן לו מאליו. לעיתים אין לאישה בן זוג. בדידותה של אם שאין לה עידוד עמוקה היא וקשה. גם התינוק יהיה בודד בעיניה ובמקום להעיר בה את האהבה יעיר בה רחמים עצמיים וכשיבכה תבכה גם היא עליו ועל עצמה".
(מתוך: נשים ורודות/ תמר קרון)

אין קשר חשוב יותר לאישה לאחר הלידה מהקשר שלה עם בן זוגה. קשר זה עומד להשתנות ולהתרחב במהלך ההריון ולאחר הלידה הראשונה ונדרשת גמישות זוגית על מנת לאפשר לאדם שלישי להיות חלק מהמשפחה.על בני הזוג להיות רגישים זה לצרכיו של זה, לחלוק את רגשותיהם ולסייע אחד לשני לעמוד בפני החוויה החדשה והבלתי מוכרת אותה הם חווים.
כזוג מאוהב אנחנו בני שווים, אבל מרגע ההתעברות ואילך האיזון משתנה וכל אחד מבני הזוג נכנס לתקופת מעבר של הסתגלות להורות. ההריון יכול להיות תקופה אינטימית ורומנטית מאד לבני הזוג. לידתו של ילד, לעומת זאת, מחיה זיכרונות ילדות אצל כל אחד מההורים וזיכרונות אלו שונים, מן הסתם. לאחד ההורים אולי הייתה ילדות מאושרת והוא רוצה לחזור אליה. האחר אולי עבר תקופה אומללה והוא היה רוצה לעשות את הדברים בדיוק אחרת. לכל זוג דרוש זמן כדי ליצור הוויית חיים חדשה. ישנה ההסתגלות שלו וישנה ההסתגלות שלה, וישנה ההסתגלות של שניהם יחד, והכל מתרחש בו בזמן ולא בהכרח בתיאום מלא. חלוקת התפקידים הישנה ע"פ המין מתחילה להופיע וחוסר האיזון הרגשי והתפקידי הפתאומי הזה, במערכת יחסים שוויונית בעבר, עשוי לגרום הלם. הוא יוצא לעבודה כפי שתמיד עשה. היא נשארת בבית עם התינוק ורק מחכה לחזרתו בשעות הערב.
התפוררות המערכת התומכת של המשפחה המורחבת בחברה המודרנית מותירה את האם בודדה ונזקקת מאד לבן זוגה. כאשר בן הזוג אינו מסוגל למלא את הצרכים הרגשיים שלה, נקלעת האישה למצוקה, כזו העלולה להביא למצב נפשי קשה. היא מוצאת עצמה חסרת הגנה ותלויה בגבר שאולי אינה סומכת עליו לגמרי (Bibring, 1959; Dimitrovsky et al., 1987). מחקרים רבים מצאו תמיכה לגישה זו. הרבה נשים, שסבלו מדיכאון שלאחר לידה, דיווחו על קשר בעייתי עם בן זוגן לאחר הלידה (Campbell,1971 ;Colman, 1992; Paykelet al, 1980; Cox et al. 1982; Ring, 1959&;Colman הירשברג, 1984; כצנלסון, 1988). יש לציין, כי כאשר מערכת היחסים אינה יציבה מספיק או מעורערת מלכתחילה היא עלולה להתדרדר ביותר מהירות לאחר לידת ילד.
מבחינה מינית, האישה עלולה להרגיש פגיעה, מכיוון שהיא אינה נראית לעצמה מושכת או סקסית כבעבר, במקביל קיימת ירידה טבעית בתשוקה וביכולת המינית של האישה לאחר הלידה. חוסר האיזון הזוגי בתחום זה מגדיל עוד יותר את המתח הזוגי בתקופה זו.

ניתן לסכם ולומר, שככל שהקשר עם בן הזוג פחות טוב וקיימים יותר קונפליקטים עמו ופחות תמיכה ממנו, גדלה הנטייה לתגובות נפשיות כמו דיכאון שלאחר הלידה. חשוב לציין כי הרגישות המוגברת בשלב זה של החיים קיימת אצל שני בני הזוג ושניהם בעצם זקוקים לאותו הדבר – לתמיכה.

חופשת לידה או כלא של בדידות ?

כאמור, חופשת הלידה יכולה להיות מנוחה משנות עבודה ארוכות ובאותה העת החופשה עלולה להפוך לכלא. האישה עלולה לחוש בודדה מאד, בעיקר כאשר בן זוגה הולך בבוקר לעבודה והיא נשארת לבד עם התחושות הקשות ועם התינוק. כנראה שפה נעוץ גם ההסבר לכך, שבחלק גדול מן המקרים, האם עשויה לחוש בהקלה מסוימת בדיכאון דווקא בשעות הערב, כאשר שוב אינה לבד והתחושה היא ש"עוד יום עבר".
"חופשת הלידה היא אחד הזמנים הבודדים ביותר שידעתי, בעיקר עם הילד הראשון…הרגשתי שכל העולם ממשיך ואני נעצרתי. ממצב של פעלתנות, עבודה, לימודים, הכל נפסק ואת אמורה להישאר בבית עם התינוק הקטן הזה…בעלך עובד, חברותיך עובדות ומבלות, סבא וסבתא של היום — גם להם יש את העיסוקים שלהם- ואת לבד. כל דקה קיבלתי טלפון מאנשים ששאלו:"נו, את מאושרת?" לא לא לא הייתי מאושרת. הייתי עייפה ובודדה ורציתי את אמא שלי והיא הלכה לעבודה".(י.ג.)

הלידה גם מביאה אתה שינויים פיזיים בגוף היולדת. אין אישה שגופה נראה כשם שהיה לפני הלידה, במידה כזו או אחרת. עקב כך גם דימוי הגוף משתנה. יש נשים המתקשות לקבל את גופן החדש, את המשקל העודף, קפלי העור שהתווספו בבטן ואת השינויים בשדיים. לעיתים תחושה זו מביאה לפגיעה בתחושה הנשית שלהן ובדימוי העצמי. הן לא אוהבות את גופן ומחליטות שאין טעם להשקיע בו.

"…מאז הלידה אני שמנה, יש לי בטן ענקית וישבן גדול. שום בגד מלפני ההריון לא עולה עלי ואין לי חשק ללכת לחנות לראות בגדים שמוציאים לי את העיניים ואינם מתאימים לי…כל היום אני לבושה בגדים מוזנחים, משלומפרת…אינני מתאפרת, כי אין בשביל מי. למספרה לא הלכתי מאז הלידה, כי אין לי זמן וגם אין לי חשק. בשביל מה להסתפר, בשביל מי להיות יפה? בשביל ארבעה קירות? נוח לי יותר להדק את השערות בגומייה, וגמרנו".(מתוך: נשים ורודות/תמר קרון)

לסיכום, הלידה והאמהות הן שלב מעבר מכריע במעגל חייהן של נשים הדורש מאמץ הסתגלותי.
עם כל הקושי והכאב יש לזכור כי במשבר התפתחותי טמונות אפשרויות של גדילה. מתוך הקושי יכולה לצמוח עצמיות רחבה ובוגרת יותר (קרון, 1989).


אתכם לאורך כל הדרך ,

צוות האתר גוזלים .

Free Pregnancy Calculator | Due Date, Conception Date Calculation

מחשבון תאריך לידה


תאריך לידה משוער, תוצאות חישוב תאריך ההתעברות:‏‏‎ ‎


עד